החלטה בתיק בש"פ 6332/12

1.            זוהי בקשה לרשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מתאריך 28.8.2012 (כב' השופט צ' גורפינקל). בגדרי ההחלטה נמחק ערר שהגישו המבקשים על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו, שהורה לעצור אותם לתקופה של שלושה ימים, עד לתאריך 29.8.2012.

2.            בפתח הדברים אציין כי ההליך שלפניי העלה שאלה משפטית בעלת חשיבות, ועל כן ראיתי לנכון לקבל את הבקשה לרשות ערר ולדון בה כבערר, מכח הסמכות הנתונה לי על-פי סעיף 53(א1)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

אביא עתה בקצרה את העובדות הצריכות להכרעה.

3.            בתאריך 26.8.2012 נעצרו המבקשים (להלן, בהתאמה: המבקשת ו-המבקש), ביחד עם אדם נוסף, בעלה של המבקשת (להלן: ש'), על רקע החשד כי ש' ביצע עבירות מין שונות בבנותיו (להלן: הבנות) לפני מספר רב של שנים. המבקשת היא כאמור אשתו של ש' (בשנות השישים שלה), והמבקש הוא בנם של ש' והמבקשת, ואחיהן של הבנות. ביחס למבקשת התעורר חשד כי היא ידעה על המעשים ולא דיווחה עליהם, ועוד נטען כי היא התעללה והיכתה את הבנות באותה התקופה. המבקש נחשד בכך שהוא ידע, לכאורה, על העבירות, ובנוסף לכך מיוחסות לו עבירות של תקיפת הבנות, ואיום עליהן שלא יתלוננו על המעשים.

4.            בית משפט השלום הנכבד הורה על הארכת מעצרם של ש' והמבקשים עד לתאריך 29.8.2012, שעה 12:00, תוך שהוא מבחין בין ש' לבין המבקשים, וקובע שחלקם הנטען של המבקשים בפרשה קטן יותר. עוד הורה בית המשפט ליתן תשומת לב למצבם הרפואי של ש' ושל המבקשת.

5.            ש' לא השיג על ההחלטה הנ"ל, ואולם המבקשים הגישו עליה ערר לבית המשפט המחוזי הנכבד בתאריך 28.8.2012. בנוסף ביקשו המבקשים לקיים דיון בערר עוד באותו היום, נוכח העובדה כי מעצרם עתיד להסתיים ביום שלמחרת.

6.            הבקשה להקדמת הדיון נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד, והערר עצמו נמחק, באלו המילים:

"לא מצאתי מקום לקבוע דיון בערר היום, שכן המבקשים נעצרו לשלושה ימים בלבד לצורך ביצוע פעולות חקירה, ואם אקיים דיון היום בערר, משמעות הדבר ביטול יום חקירה, באופן שמחר, עלולים המבקשים להינזק דווקא, שכן המשטרה תבקש הארכה של מעצרם בימים נוספים, הואיל ולא הספיקה לבצע פעולות חקירה עקב הצורך להתייצב בביהמ"ש לדיון בערר. מאחר שהדיון בערר לא יתקיים היום, ומאחר שהמעצר אמור להסתיים מחר, אין טעם גם לקבוע דיון בערר למועד אחר, ועל כן אני דוחה את הבקשה לדחיית הדיון להיום. כפועל יוצא מכך, אני מוחק את הערר".

מכאן הבקשה שלפני.

יצויין כי באי-כוחם של המבקשים היו נוכחים בבית המשפט ביום הגשת הערר, ואף מסרו שהם מסכימים שהדיון בערר יתקיים ללא נוכחות המבקשים, אם הדבר יתחייב, ואולם בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי יש למחוק את הערר כאמור לעיל, אף מבלי לקיים דיון בנוכחות הצדדים, או למצער לשמוע את באי-כוחם.

7.            המבקשים טוענים כי החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד היא בניגוד לדין, אשר מחייב דיון בערר בנוכחות העורר ובפני סניגורו. לגופו של ענין טוענים המבקשים כי לא היה מקום להורות על המשך מעצרם.

8.            נוכח הדחיפות שנוצרה הועדתי דיון בבקשה להיום וקיימתי אותו בשעה 11:00. במהלך הדיון הנ"ל באת-כוח המדינה הודיעתני כי בכוונת המדינה להגיש בקשה להארכת מעצרם של המבקשים לבית משפט השלום הנכבד. במהלך הדיון הצעתי לצדדים לבחון אפשרות להגיע להסכמה לגבי שחרורה של המבקשת לחלופת מעצר, ועשיתי פסק זמן קצר בדיון לצורך זה. הצדדים מסרו לי שהסכמה כאמור לא הושגה ולכן המשכתי בדיון ובסיומו קבעתי שאשתדל ליתן החלטה בערר עד חצות, ובינתיים הארכתי את מעצר המבקשים עד למחר, 30.8.2012 בשעה 12:00.

נוכח האמור עד הנה וההתפתחויות הנ"ל, להלן תובא החלטתי במכלול, ובצידה נימוקיה.

9.            מצאתי לנכון, כאמור, ליתן כאן רשות לערור ולדון בבקשה כאילו היתה ערר, משלושה טעמים מרכזיים:

(א)     הבקשה הנ"ל הונחה על שולחני אתמול, ביחד עם בקשה נוספת לרשות ערר שהוגשה בנסיבות דומות (בש"פ 6333/12), אשר גם בה נדחתה בקשה לשמיעת ערר ללא שמיעת הצדדים, בהנמקה שהמעצר עתיד להסתיים ממילא תוך תקופה קצרה יחסית. בקשת רשות ערר זו (בש"פ 6333/12) אמנם התייתרה בסופו של דבר, נוכח הסכמה אליה הגיעו הצדדים שם, אך מן הדברים עלה כי החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד שבכאן איננה מקרה יוצא-דופן. מאחר שלשיטתי יש קושי בהחלטות מעין אלו, מסיבות שאבאר בהמשך, העובדה שלא מדובר בהתרחשות חד-פעמית הצריכה את קבלת הבקשה למתן רשות ערר.

(ב)     "במעצר ימים", כאשר עולה שאלה עקרונית ועד לדיון בה צפוי "מעצר הימים" להסתיים - עלול להיווצר מצב שבו הסוגיה העקרונית לא תגיע לבירור בפני בית משפט זה. ולכן, במקרים שכאלו, במקרים המתאימים - ראוי ליתן רשות לערור, ולדון בה כאילו היתה ערר (השוו: בש"פ 8823/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.2.2010) (להלן: ענין פלוני). אוסיף בענין זה עוד גם בפיסקה 13 שלהלן.

(ג)      נוכח השתלשלות הענינים שארעה כאן, נראה שיש מקום להזכיר מושכלות יסוד בנושא. לכך אעבור מיד בסמוך.

10.         המבקשים הגישו את עררם לבית המשפט המחוזי הנכבד מכוח סעיף 53(א) לחוק המעצרים, שקובע כדלקמן:

"עצור, משוחרר בערובה ותובע רשאים לערור על החלטת בית משפט בענין הנוגע למעצר, לשחרור, להפרת תנאי ערובה או להחלטה בבקשה לעיון חוזר, וכן רשאי ערב לערור בענין ערבותו, בפני בית משפט שלערעור, שידון בערר בשופט יחיד".